החלטה בתיק ת"א 195245/02

מונחת בפני בקשת רשות להתגונן המעוררת שאלה של פרשנות סעיף חיקוק. הדיון בבקשה מחייב הבהרת הרקע הדיוני והעובדתי הצריך לעניין. לכך נעבור עתה.

רקע דיוני

• 1.          המשיבה, חברה קבלנית לבנייה, הגישה תביעה לפי סדר דין מקוצר (ת.א. 195245/02, להלן-"התביעה") בה עתרה לחייב את המבקשים בתשלום סך של 255,453 ש"ח, הוא יתרת חובם בגין רכישת שתי דירות על פי הסכמי מכר מיום 23.6.01 ו-28.8.01. בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים נדחתה על ידי ברובה ביום 20.2.03 (בש"א 131049/02, להלן-"הבקשה"). בהמשך להחלטתי בבקשה, נתתי פסק דין, המורה כדלקמן:

"בקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים בבש"א 131049/02 נדחתה ברובה. לפיכך, אני מחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת 149,593 ש"ח צמוד לשערו היציג של הדולר (שבסיסו החוזי של הדולר הוא 4.18 ש"ח) ביום התשלום בפועל, ויש להוסיף עליו ריבית חודשית של 1% לחודש בחישוב חודשי מצטבר של קרן הצמדה וריבית, מיום 22.6.01 ואילך עד יום התשלום. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח + מע"מ.

התובענה לגבי הסך של 36,867 ש"ח (סכום בסיסי)- נמחקת לפי שהוגשה בטרם זמנה"

                                                                           (ההדגשה איננה במקור- מ' י').

• 2.          המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין (ע"א 1769/03). בגדרי הערעור הלינה המשיבה על מחיקת התביעה בהתייחס לסכום בסיסי של 36,867 ש"ח, המהווה 10% מן התמורה החוזית שהיה על המבקשים לשלם בגין רכישת שתי הדירות.
• 3.          במסגרת הדיון בערעור קיבלו בעלי הדין את הצעת בית המשפט לפיה, הערעור יתקבל במובן זה שמחיקת חלק התובענה שנמחק בשל הטעם שהוגש טרם זמנו, תבוטל. הצדדים יחזרו לבית משפט קמא לצורך המשך הדיון מהשלב אליו הגיעה התובענה ערב המחיקה. בית המשפט שלערעור אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של פסק דין.

• 4.          ביום 24.7.06 הועלה התיק ללשכתי. באותו מועד התוודעתי, לראשונה, להחלטת בית המשפט המחוזי בערעור. בו ביום, נתתי החלטה הקובעת לאמור:

"בהמשך לפסק דינה של כב' השופטת גרסטל בע"א 1769/03 מיום 29.12.04 (שהובא לעיוני בימים אלה), ישלימו ב"כ הצדדים את טיעוניהם לגבי הסכום של 10% שהתביעה בגינו נמחקה והוחייתה. הסיכומים יתייחסו לשאלה אם יש ליתן רשות להגן בגין סכום זה, אם לאו. ...".

• 5.          הצדדים פעלו על פי החלטתי והגישו סיכומי טענות מטעמם. בהקשר זה ברצוני להדגיש עובדות מספר.

ראשית,המחלוקת הנטושה בין בעלי הדין הינה מחלוקת משפטית. העובדות הצריכות לעניין אינן- ולא היו- שנויות במחלוקת. בפתח הדיון בבקשה (מיום 11.2.03) ויתר ב"כ המשיבה על חקירת המבקשים. גם עתה, לאחר קבלת הערעור באשר למחיקת התביעה בהתייחס לסכום בסיסי של 36,867 ש"ח, לא ביקש ב"כ המשיבה לקיים חקירות.

שנית,בד בבד עם הגשת סיכומיה, הגישה המשיבה בקשה להרשות לה להגיש שתי ראיות נוספות, להוכחת עובדות חדשות שאירעו לאחר מתן פסק הדין מיום 20.2.03 ולאחר הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי. שתי הראיות הנוספות הן תובענה לפינוי ולסילוק יד משתי הדירות נשוא הבקשה, שהגישה המשיבה נגד המבקשים ביום 28.1.04 (ת.א. 17762/04), ופסק דין לפינוי ולסילוק ידם של המבקשים משתי הדירות שניתן כנגדם בגדרי אותה תובענה, בהעדר התייצבותם. הבקשה להבאת ראיות נוספות הועברה לתגובת ב"כ המבקשים תוך 10 ימים. משלא התקבלה תגובה, בחלוף כחודש ימים ממועד המצאת ההחלטה, נעתרתי לבקשה כמבוקש בה (ראו החלטה מיום 5.10.06).

• 6.          מן האמור עד כה עולה, כי פסק הדין מיום 20.2.03, הפך לחלוט בכל הנוגע לקביעה, כי המשיבה זכאית לקבל מן המבקשים סך של 90% מן התמורה החוזית, בהפחתת הסכומים ששילמו לה המבקשים עובר להגשת התביעה.
• 7.          השאלה היחידה העומדת לדיון בפנינו היא, על כן, האם יש ליתן למבקשים רשות להתגונן לגבי הסכום של 10% מן התמורה החוזית (סך של 36,867 ש"ח, סכום בסיסי), אם לאו.

פרישת העובדות וניתוחן

• 8.          המבקשים רכשו מהמשיבה שתי דירות בלתי גמורות במצב של שלד (להלן-"הדירות") על-פי הסכמי מכר מיום 23.6.01 ו-28.8.01 (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה. להלן- "ההסכמים"). לכל הסכם צורף כתב בקשה לרכישת דירה, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו (ראו לדוגמה, נספח ג' לכתב התביעה). עיון בהסכמים ובכתבי הבקשה מעלה, כי הדירות נמכרו במצב AS IS, כפי שהיה ביום המכירה ללא התחייבות מצד המשיבה להשלים הבנייה או לתקן חלק כלשהו בהן. יתר על כן: המבקשים היו אלה שהתחייבו להשלים את כל עבודות הבנייה בכוחות עצמם ועל חשבונם.

• 9.          המבקשים התחייבו לשלם למשיבה בגין הדירות סך של 368,670 ש"ח, כולל מע"מ (להלן-"התמורה החוזית"). התמורה החוזית הוצמדה לעליית השער היציג של הדולר על בסיס 4.18 ש"ח לדולר. אין חולק, כי המבקשים שילמו למשיבה סך של 184,468 ש"ח, כולל הצמדה (182,210 ש"ח, סכום בסיסי) עד ליום הגשת התביעה. על רקע האמור הגישה המשיבה את תביעתה בגדרה תבעה את תשלום מלוא התמורה. קרי: השלמת הסכום ל- 368,670 ש"ח.

• 10.      בבקשת הרשות להתגונן מטעמם, העלו המבקשים טענת הגנה משפטית, המורכבת מן הנדבכים הבאים: